איסלנד,

איסלנד היא היעד היחיד שבאמת הפתיע אותנו אחרי שנים של קריאה עליו. התמונות משטחות אותו – במציאות הוא רועש ממפלים, סוער מעבר להיגיון וחי גיאולוגית באופן שגורם לכל נוף אחר להרגיש קצת סטטי. נסענו בכביש הטבעת עשרה ימים ושוב ושוב עצרנו רק כדי לעמוד ברוח.

הקיץ (יוני–אוגוסט) הוא התשובה הקלה: אור יום ארוך, גישה להרים הגבוהים וכבישים פתוחים לגמרי. ליל יוהנס יפה אבל הזמינו לינה חודשים מראש.

ספטמבר ואוקטובר מביאים את הזוהר הראשון, פחות תיירים וטמפרטורות עדיין מתונות. דצמבר עד מרץ פירושם חורף רציני: כבישי הרמה נסגרים, אבל הצפייה בזוהר משתפרת ומערות הקרח נפתחות. אנחנו נסענו בתחילת הקיץ ונשמח לחזור באוקטובר.

ריקיאויק. הנמל הישן הוא גלויית הדואר, אבל העיר נחשפת ברגל. עלו להאלגרימסקירקיה בשביל הנוף, שוטטו ברחוב לאוגבגור לקפה וצמר, ואז אכלו ארוחת ערב ברובע 101, שם הנמל, הארפה והרחובות הצבעוניים סוף סוף מקבלים משמעות יחד.

מסלול כביש הטבעת. קווי חוף פראיים, שדות לבה ומפלים מדורגים ממסגרים את כביש הטבעת. אפילו טיול יום לרייקנס או לסנייפלסנס משנה את ההגדרה שלכם ל”חופשה עירונית”.

אקוריירי והצפון. אנחנו נוסעים לשם ברכב. אקוריירי היא הבסיס לצפייה בלווייתנים מהאוסאוויק ולשדות הגיאותרמיים המעלים אדים סביב אגם מיוואטן – הצפון באמת שווה את העיקוף אם יש לכם את הימים.

החוף הדרומי. סלייאלנדספוס, סקוגאפוס, החול השחור ברייניספיארה ולגונת הקרחון ביוקולסארלון נמצאים לאורך הכביש מזרחית לריקיאויק. זו הדרך הדרמטית ביותר במדינה – אפילו כמה ימים כאן מצדיקים את הטיול.

לטיול ראשון: חמישה לילות מחולקים בין ריקיאויק (3) למסלול כביש הטבעת (2). לטיול חורף: לינו במקום עם שמיים חשוכים מחוץ לריקיאויק – אזור ת׳ינגוולייר או בצפון.

שכונות בריקיאויק: רובע 101 בשביל האופי, לאוגבגור והנמל בשביל הנוחות. דלגו על מלונות רחוק לאורך כבישי הטבעת – אין מטרו, וכדאי שתוכלו ללכת הביתה ברגל מארוחת הערב.

רכב שכור הוא הכרחי – באיסלנד אין רשת רכבות. הזמינו הרבה מראש בקיץ; רכבי 4X4 נמכרים מהר. רכב רגיל עם הנעה על שני גלגלים מתמודד עם כביש 1.

בתוך ריקיאויק: אוטובוס העיר (Strætó) אמין וזול. באקוריירי יש אוטובוסים מקומיים. מחוץ לערים, רכב הוא תנאי הכרחי לכביש הטבעת או לפיורדים המערביים.

איסלנד יקרה באוכל – תקצבו את זה. סופרמרקטים (Krónan, Bónus) הם החברים שלכם בטיול ארוך ברכב.

מה אנחנו תמיד מזמינים: מרק כבש (kjötsúpa) בכל מסעדה בתחנת דלק, skyr עם פירות יער טריים, לחם שפון טרי מהמאפייה הגיאותרמית של לאוגרוואטן, והנקניקייה האיסלנדית (pylsa) עם רמולד – באמת מצוינת ועולה כ-500 ISK. פירות הים יוצאי דופן בכל מקום שבו התפריט נשאר פשוט.

איסלנד מצולמת יתר על המידה ובכל זאת עדיין לא נחוותה מספיק על ידי רוב המבקרים שממהרים בה חמישה ימים. הטריק הוא להאט – מפל אחד פחות, עצירת קפה אחת ארוכה יותר. כביש הטבעת מתגמל את המטייל שלא רודף אחרי לוח זמנים. עזבנו עם הבטחה לעצמנו לטיול נוסף, הפעם באוקטובר.

שתיהן, בכנות, אבל אם חייבים לבחור: ריקיאויק אם רוצים נופים געשיים, בריכות גיאותרמיות וקצב איטי יותר; קופנהגן אם רוצים עיצוב, אופניים ומסעדות. ריקיאויק פחות תיירותית, וזה מוצא חן בעינינו.

כן, עם הסתייגויות. היא יקרה ועמוסה, אבל מי הסיליקה, סביבת שדה הלבה והבר בתוך המים לא דומים לשום דבר אחר – לכו בשעת הפתיחה או אחרי 20:00 והזמינו שבועות מראש. אם אתם מעדיפים לדלג על ההמונים, Sky Lagoon ליד ריקיאויק או מרחצאות הטבע של מיוואטן בצפון נותנים אותה תחושה בפחות.