לטביה,

היינו בלטביה יותר מחמש פעמים, והיא המדינה הבלטית שהפתיעה אותנו יותר מכולן: רחובות ארט נובו, חופים מוקפי אורנים ואזור אחוזות שקט, הכול קרוב זה לזה וזול בהרבה מהמדינות הנורדיות.

הקיץ (יוני–אוגוסט) הוא התשובה הקלה: אור יום ארוך, קונצרטים באוויר הפתוח והחוף בשיא חמימותו. סוף השבוע של שיא הקיץ (יאניי, סוף יוני) קסום, אבל כדאי לתכנן תחבורה ולינה הרבה מראש — לטביה נסגרת ועוברת לכפר.

גם לחורף יש טיעון משלו. דצמבר–פברואר בריגה הם שווקי חג המולד, שלג על חזיתות הארט נובו ומוזיאונים כמעט ריקים. חודשי המעבר (מאי, ספטמבר) הם החביבים עלינו לחופשות עיר: פחות קהל, אור רך, ומחירים יורדים.

ריגה. העיר העתיקה היא הגלויה, אבל העיר נחשפת ברחוב אלברטה ובשוק המרכזי. מטיילים ברחובות הארט נובו, מבלים שעה בהאנגרי הצפלינים של השוק, ואז אוכלים ארוחת ערב ברחוב מיירה, שם חיה הקהילה היצירתית.

הפארק הלאומי גאוג’ה. הפארק הלאומי הוותיק והגדול בלטביה, שעה מריגה: צוקי אבן חול, עיקולי נהר ושבילי יער. אפילו טיול יום לסיגולדה או לצסיס משנה את ההגדרה שלכם ל”חופשת עיר”.

יורמלה — הריביירה של הבלטיק. וילות עץ בסגנון ארט נובו, יערות אורנים וחוף חולי ארוך במרחק ארבעים דקות מריגה. עיירת החוף באמת שווה את הנסיעה בקיץ — ושלווה להפליא בחורף.

עמק גאוג’ה וסיגולדה. מערות אבן חול, חורבות טירות מימי הביניים ושבילי הליכה שקטים מעל העמק. אם ריגה נראית לכם מלוטשת מדי, סיגולדה היא המקום שבו לטביה נושמת.

לטיול ראשון: שלושה לילות בריגה ושניים ביורמלה או בסיגולדה. לטיול חורף: שוק חג המולד של ריגה הוא מהוותיקים באירופה.

שכונות בריגה: העיר העתיקה בשביל האווירה, אגנסקלנס בשביל תחושה מקומית, רובע הארט נובו סביב רחוב אלברטה אם בא לכם ללכת ולצלם. מדלגים על מלונות רחוקים מהמרכז — ריגה ניתנת להליכה, אבל אבני המרצפת של העיר העתיקה שוות לינה קרובה.

האוטובוסים והרכבות הם התשובה הקלה. Lux Express ו-Ecolines מחברות את ריגה לווילנה, לטאלין ולוורשה, והנסיעה באוטובוס מריגה לטאלין נמשכת פחות מחמש שעות.

בתוך הערים: אין מטרו בריגה, אבל החשמליות, הטרולייבוסים והאוטובוסים אמינים וזולים. ליורמלה קל להגיע ברכבת מריגה (30 דקות, זול מאוד). לא שוכרים רכב בריגה — אבל כן שוכרים לסיגולדה, לגאוג’ה ולחוף.

מדלגים על הסטריאוטיפ שהאוכל הלטבי תפל — סצנת המסעדות של ריגה התבגרה מהר, והשוק המרכזי הוא אחד מאולמות האוכל הטובים באירופה.

מה אנחנו תמיד אוכלים: אפונה אפורה עם בייקון מעושן, לחם שיפון (rupjmaize) עם הכול, דגים מעושנים מהשוק, פירגי (לחמניות בייקון) כל בוקר, וכוסית של Riga Black Balsam אם אתם מסוגלים. אלכוהול נמכר בחנויות רגילות עד 22:00 — אין כאן מונופול ממשלתי.

לטביה מתגמלת טיול איטי. בניגוד לפינלנד, שבה מרוויחים את הטבע הפראי בנסיעה צפונה, לטביה מגישה יופי ליד כמעט כל תחנת רכבת. זו המדינה שאנחנו שולחים אליה חברים שרוצים משהו קרוב לנורדי בלי המחירים התלולים. מתחילים בריגה, מוסיפים את יורמלה, וחוזרים לעמק גאוג’ה כשהסתיו קורא.

שתיהן, בכנות, אבל אם חייבים לבחור: ריגה אם רוצים ארט נובו, עיר עתיקה תוססת ותרבות קפה נהדרת; טאלין אם רוצים את רחובות ימי הביניים הכי מושלמים לגלויה באזור. ריגה גדולה יותר ופחות עמוסה, וזה מה שאנחנו מעדיפים.

כן — היא במרחק חצי שעה ברכבת והחוף הוא שלושים קילומטר של חול מוקף אורנים. יוצאים להליכה ארוכה, לשחייה אם זה יולי, ולארוחת צהריים ברחוב יומאס. בחורף היא ריקה ויפהפייה; בשיא הקיץ, מגיעים מוקדם.