אירלנד,

אנחנו כל הזמן מוצאים סיבות לחזור — דבלין מקצה לקצה ברגל, החוף שנפרש לאורך ימים, ואחר צהריים שלמים שאבדו לנו במופעי מוזיקה בפאבים שלא תכננו להישאר בהם. מוכרת מספיק כדי להתאקלם בה בקלות, ופראית מספיק כדי להמשיך להפתיע אותנו.

סוף האביב ועד תחילת הסתיו (מאי–ספטמבר) היא התשובה הקלה: ערבים ארוכים, החוף בגרסתו הרכה ביותר ומוזיקה מסורתית בכל פאב. יוני ויולי הם העמוסים ביותר; הזמינו לינה לאורך דרך האטלנטי הפראית שבועות מראש.

חודשי הביניים (אפריל–מאי וספטמבר–אוקטובר) הם האהובים עלינו: אור רך יותר, כבישים כפריים ריקים ומחירי מלונות הגיוניים. החורף לא מוערך מספיק — פאבים נעימים, ימים קצרים ושמיים דרמטיים לאורך החוף.

דבלין. טריניטי קולג׳ וספר קלס הם הגלויה, אבל דבלין נחשפת ברגל. טיילו לאורך המזחים, חפשו מופע מוזיקה מסורתית (The Cobblestone בסמית׳פילד הוא הבחירה שלנו), ותנו לעצמכם אחר צהריים איטי אחד בכיכר ג׳ורג׳יאנית.

דרך האטלנטי הפראית. 2,500 ק״מ של כביש חוף מדונגל ועד קורק. לא נוסעים בכולו — בוחרים קטע. קלייר וקרי הם הקלאסיקה; דונגל שקטה יותר ויפה לא פחות.

צוקי מוהר והבורן. הצוקים מדהימים בדיוק כמו שמפרסמים, אבל הבורן שמאחוריהם — אבן גיר שטוחה כמו מדרכה, פרחי בר, מנזרים הרוסים — היא ההפתעה השקטה האמיתית. בואו מוקדם או מאוחר כדי להימנע מהאוטובוסים.

גאלווי, דינגל וקילרני. גאלווי למוזיקה ולצדפות, חצי האי דינגל לאחת מנסיעות החוף הגדולות של אירופה, קילרני להרים ואגמים. שכרו רכב קטן, נסעו בצד שמאל ואל תמהרו.

לטיול ראשון: ארבעה לילות בדבלין ועוד חמישה לילות במסלול מעגלי דרך גאלווי, דינגל וקילרני. הכי פשוט לטוס פנימה והחוצה מדבלין; טוסו החוצה משאנון אם אתם רוצים לחסוך את החזרה על העקבות.

שכונות בדבלין: טמפל בר רועשת ומהנה אבל תיירותית — לנו בליברטיז, בפורטובלו או סביב סטיבנס גרין, שם יש אופי בלי רעש של מסיבות רווקים. בדרכים, בחרו בסיס אחד לכל אזור (שני לילות בכל אחד) כדי שלא תצטרכו לפרוק מזוודות כל לילה.

רכב שכור קטן הוא התשובה מחוץ לדבלין — החוף המערבי פשוט לא עובד ברכבת. נסעו בצד שמאל, עברו בכבישים הצרים לאט והיכנסו לשוליים כדי לפנות דרך לטרקטורים. תחנות דלק זה קל; ההשתתפות העצמית בביטוח פחות — קראו את האותיות הקטנות.

בתוך דבלין: החשמלית לואס והאוטובוסים מכסים הכול, והמרכז באמת מתאים להליכה. רכבות בין־עירוניות טובות לבלפסט, לגאלווי ולקורק — אבל לדרך האטלנטי הפראית אי אפשר בלי רכב.

האוכל האירי התקדם הרבה מעבר לקלישאה של בייקון וכרוב. לדבלין יש סצנת מסעדות יוקרה בטוחה בעצמה; גאלווי, קורק וקינסייל עולות על משקלן; ושווקי החקלאים בכל מקום שווים בוקר שלם.

מה שאנחנו תמיד אוכלים: ארוחת בוקר אירית אמיתית פעם אחת (רק פעם אחת), מרק פירות ים בחוף, רגע של לחם חום וחמאה, צדפות טריות בגאלווי וגינס שבאמת טעים כמו שמספרים. הפאבים מגישים אוכל עד שעה מפתיעה בשעות מאוחרות — מופע מוזיקה מסורתית עם צלחת תבשיל קשה לנצח.

אירלנד מתגמלת טיול איטי. האי כולו קטן מאיסלנד, ובכל זאת אפשר לבלות שבועיים ולהרגיש שבקושי גירדנו את פני השטח. זו המדינה שאנחנו שולחים אליה חברים כשהם רוצים מקום שמשנה את הקצב — מוזיקה, מזג אוויר, שיחות קלילות. התחילו בדבלין, סעו לאורך החוף וחזרו בשביל החלקים שהחמצתם (יהיו הרבה).

את שתיהן, בכנות, אבל אם חייבים לבחור: דבלין בשביל ספרות, פאבים ומרכז נוח להליכה; בלפסט בשביל היסטוריה, ציורי קיר והקשיחות הנקייה של עיר שאחרי תקופת המספנות. בלפסט פחות תיירותית — וזה עדיין מרגיש כמו סוד שקט.

בדרך כלל לא. הדרך מסומנת היטב והנהיגה עצמה היא חלק מההנאה. אם אתם לא רוצים לנהוג, הצטרפו לכמה סיורי יום מקומיים מגאלווי או מקילרני ובססו את עצמכם שם.