איטליה,

איטליה לא באמת צריכה הקדמה, אבל האיטליה שאנחנו כותבים עליה היא זו שלא רואים בטיול הראשון — ארוחת צהריים בכיכר שקטה ברומא, אור חמש אחר הצהריים על אגם קומו, האופן שבו מלצר מתקן את הזמנת הפסטה שלכם ובכל זאת מוזג לכם את היין הנכון. אנחנו חוזרים לעיתים קרובות; בכל פעם המדינה מרגישה גדולה וקטנה יותר ממה שזכרנו.

האביב (אפריל–יוני) והסתיו (ספטמבר–אוקטובר) הם החביבים עלינו: ימים חמים, אור רך יותר, והערים נושמות שוב. יולי ואוגוסט חמים — באכזריות ברומא ובפירנצה — והחוף מתמלא באיטלקים בחופשה. אם יש לכם רק את אוגוסט, ברחו פנימה לדולומיטים או צפונה לאגם קומו. גם לחורף יש קסם שקט משלו: כנסיות ריקות ברומא, ונציה בערפל וסקי אמיתי באלפים. מתרחקים מעשרת הימים משני צדי הפסחא ופרגוסטו (15 באוגוסט) אם אפשר.

רומא. הולכים ברגל לכל מקום. זריחה בפנתיאון, קפה בעמידה בסנט’אוסטקיו, שקיעה מהג’יאניקולו וארוחת ערב בטרסטוורה. מדלגים על המדרגות הספרדיות ומקדישים את השעה הזו למוזיאון צ’נטרלה מונטמרטיני. ונציה. שני לילות לפחות — היא משתנה אחרי שמטיילי היום עוזבים. סיבוב צ’יקטי בקנארג’ו, ספינת ואפורטו מוקדמת לטורצ’לו, קפה בקמפו שקט. מילאנו. לא מוערכת מספיק. אפריטיבו בבר באסו, הליכה אמיתית בברֶרה, והסעודה האחרונה אם מזמינים מספיק מראש. אגם קומו. מתמקמים בוורנה ולא בבלג’יו; לוקחים את המעבורת המהירה לצד השני. אחר צהריים איטי אחד על המים ומבינים את השאר.

לטיול ראשון: ארבעה לילות ברומא, שניים בפירנצה, שניים בונציה — המשולש הקלאסי, והוא עובד. לטיול שני: מדלגים על רומא, טסים למילאנו, מתמקמים באגם קומו שלושה לילות, ואז ממשיכים דרומה לונציה או מזרחה לדולומיטים. שכונות ברומא: מונטי בשביל אווירה, פראטי בשביל שקט, טרסטוורה אם לא מפריע לכם רעש בערב. מדלגים על מלונות ליד תחנת טרמיני אלא אם ממשיכים הלאה בבוקר.

רכבות מהירות הן עמוד השדרה. Frecciarossa ו-Italo מחברות את רומא, פירנצה, מילאנו וונציה ב-1–3 שעות — מזמינים מוקדם והן זולות. רכבות אזוריות איטיות יותר אבל בסדר לקפיצות קצרות. בתוך הערים: המטרו של רומא מוגבל, אז הולכים ברגל ומשתמשים באוטובוסים; המטרו של מילאנו מצוין; ונציה כולה ברגל ובוואפורטו. לא שוכרים רכב אלא אם נוסעים לדרכי הגב של טוסקנה, לדולומיטים או לחוף אמאלפי — וגם אז, לוקחים אותו מחוץ לעיר.

האוכל האיטלקי אזורי עד לרחוב. קרבונרה ברומא, בולונז בבולוניה (אף פעם לא ברומא), פירות ים באדריאטי, ריזוטו במילאנו, פסטו בליגוריה. מה אנחנו תמיד אוכלים: קאצ’ו א פפה בלילה הראשון ברומא, פיצה אל טליו אמיתית לצהריים, ג’לטו מדי יום (Fatamorgana ברומא, Gelateria del Teatro), וארוחת צהריים ארוכה של יום ראשון במקום בלי תפריט. קפה שותים בעמידה ליד הבר בבוקר; אחרי 11 רק תיירים מזמינים קפוצ’ינו.

איטליה מתגמלת את הביקור השני יותר מהראשון. הטיול הראשון עוסק באתרים הגדולים — הקולוסיאום, ריאלטו, הדואומו — וצריך לעשות אותם. השני עוסק בשעות אחר צהריים איטיות יותר: אפריטיבו בכיכר בלי שם, רכבת לעיירה שלא שמעתם עליה, ארוחה ארוכה במסעדה שבה אף אחד לא מדבר אנגלית. מתחילים ברומא ובונציה. חוזרים לכל השאר.

שתיהן, כמובן — אבל אם חייבים לבחור: רומא אם רוצים קנה מידה, חיי רחוב וחורבות מתחת לרגליים; פירנצה אם רוצים אמנות והליכה קומפקטית. רומא מתגמלת זמן; פירנצה מתגמלת שלושה ימים ממוקדים.

כן, אבל בוחרים חודש. מאי, יוני או סוף ספטמבר הם הנקודה המתוקה. בשיא הקיץ (יולי–אוגוסט) הכביש החופי חסום והכול מרגיש דחוס. מתמקמים ברוולו או בפראיאנו ולא בפוזיטאנו, ולוקחים את המעבורת כשאפשר.